משפחת בז’ - עדכונים וחיות אחרות

כשהייתי ילד יצאתי לדי הרבה טיולים. לפחות ככה אני זוכר את זה.

הייתי בטיולי מכוניות עם המשפחה בסופי שבוע של החברה להגנת הטבע, צעדות דרך הבנק או בתי זיקוק עם ההורים, הצופים, טיולי בית ספר, חוג סיירות של קרן קיימת, מש”צים.

בקיצור הרבה בטבע.

בשנים האחרונות קצת פחות, אבל עכשיו כנראה שהעסק שוב משתנה.

החלטנו לגדל את הילדה שלנו בטיולים. לא עוד בתי קפה בשבתות בבוקר. או יותר נכון לא כל שבת בבוקר…

אז הנה תמונות מסבבי הטיולים האחרונים (לחיצה על התמונה תביא לתמונות נוספות מאותו הטיול):

פרדס (בית בכפר)

סיבוב קצר בחסות גן חנה עם ילדי הגן בפעילות קטיף תפוזים.

פארק אפק ומבצר אנטיפטרוס

הלכנו עם חברה של חן מהגן. היה שווה, רק חבל ששוב שכחתי להביא סוללנות ספייר למצלמה.

קיסריה

בשישי בבוקר היינו בקיסריה. הילדה הייתה שבוע שלם בבית חולה והגיע הזמן להתאוורר. הכניסה יקרה, אבל גם הפעם נהנינו.

רמת הנדיב

בשבת קפצנו עם חברים נוספים לרמת הנדיב. הסתובבנו בגנים המטופחים. נצטרך לחזור לטיולים רגליים בסביבה…

מה הלאה? אני מניח שנשתדל לצאת ליותר טיולים בטבע. עדיף עם חברים.

מישהו מכם שתה בחו”ל חלב?

יצא לכם?

יש לו טעם אחר. יותר עשיר. בכיוון של שמנת מתוקה.

אצלנו בבית שותים חלב 1%. זה די כמו לקחת תרופות הומאופתיות ולהאמין שהחומר ה”פעיל” עוד נמצא בתרופה.

יש בארץ או 1% או 3%.

ועכשיו יש גם חלב דל לקטוז 1%.

מה כבר נשאר שם מהחלב?

צריכים פשוט לקרוא לזה נביעות+ בטעם חלב עדין ולסגור עניין.

חלב זה שם יותר מדי יומרני בשביל מה שמוכרים פה בארץ.

(למען הסר ספק, אני לא אוהב את החלב בחו”ל - הוא חלבי מדי. תביאו לי 3% מתי שרק תרצו)