משפחת בז’ - עדכונים וחיות אחרות

כשהייתי ילד יצאתי לדי הרבה טיולים. לפחות ככה אני זוכר את זה.

הייתי בטיולי מכוניות עם המשפחה בסופי שבוע של החברה להגנת הטבע, צעדות דרך הבנק או בתי זיקוק עם ההורים, הצופים, טיולי בית ספר, חוג סיירות של קרן קיימת, מש”צים.

בקיצור הרבה בטבע.

בשנים האחרונות קצת פחות, אבל עכשיו כנראה שהעסק שוב משתנה.

החלטנו לגדל את הילדה שלנו בטיולים. לא עוד בתי קפה בשבתות בבוקר. או יותר נכון לא כל שבת בבוקר…

אז הנה תמונות מסבבי הטיולים האחרונים (לחיצה על התמונה תביא לתמונות נוספות מאותו הטיול):

פרדס (בית בכפר)

סיבוב קצר בחסות גן חנה עם ילדי הגן בפעילות קטיף תפוזים.

פארק אפק ומבצר אנטיפטרוס

הלכנו עם חברה של חן מהגן. היה שווה, רק חבל ששוב שכחתי להביא סוללנות ספייר למצלמה.

קיסריה

בשישי בבוקר היינו בקיסריה. הילדה הייתה שבוע שלם בבית חולה והגיע הזמן להתאוורר. הכניסה יקרה, אבל גם הפעם נהנינו.

רמת הנדיב

בשבת קפצנו עם חברים נוספים לרמת הנדיב. הסתובבנו בגנים המטופחים. נצטרך לחזור לטיולים רגליים בסביבה…

מה הלאה? אני מניח שנשתדל לצאת ליותר טיולים בטבע. עדיף עם חברים.

2 תגובות     מאת צחי, נושאים: הורות        

מישהו מכם שתה בחו”ל חלב?

יצא לכם?

יש לו טעם אחר. יותר עשיר. בכיוון של שמנת מתוקה.

אצלנו בבית שותים חלב 1%. זה די כמו לקחת תרופות הומאופתיות ולהאמין שהחומר ה”פעיל” עוד נמצא בתרופה.

יש בארץ או 1% או 3%.

ועכשיו יש גם חלב דל לקטוז 1%.

מה כבר נשאר שם מהחלב?

צריכים פשוט לקרוא לזה נביעות+ בטעם חלב עדין ולסגור עניין.

חלב זה שם יותר מדי יומרני בשביל מה שמוכרים פה בארץ.

(למען הסר ספק, אני לא אוהב את החלב בחו”ל - הוא חלבי מדי. תביאו לי 3% מתי שרק תרצו)

תגובה אחת     מאת צחי, נושאים: כללי        

יש כמה דברים בעיתיים בחשבונית למעלה:

• מעולם לא הייתי לקוח של פלאפון
• גם אם הייתי, אז חשבונית בסך 0.00 ש”ח, עם פעילות 0 לא ממש מעניינת. היא מבזבזת נייר ואנרגיה
• זאת החשבונית הראשונה מהסוג הזה שאני מקבל מפלאפון
• הפעם האחרונה שהשתמשתי בסלולרי פלאפון היה לפני מעל לשנתיים, כשהם היו החברה היחידה עם טלפונים שעובדים בקוריאה. באותה הפעם (ובמספר פעמים קודם לכן), שכרתי טלפון בשדה התעופה
• גם אז, הכתובת שנתתי לא הייתה באשדוד
• ושם המשפחה שנתתי היה לונט-לוי

מה עכשיו עושים עם השטות הזאת???

2 תגובות     מאת צחי, נושאים: כללי        

את התספורת הראשונה שלי אני ממש לא זוכר. כמו שאני מכיר את קצב הגדילה המטורף של השיער הסורר שלי, זה בטח קרה עוד לפני שיצאה לי שן ראשונה בפה. כמו שאני מכיר את אמא שלי, שיש לה חוש סדר ונקיון קצת מפותחים מדי, זה בטח קרה עוד לפני שהתחילו לי בעיות הגזים שיש לכל התינוקות.

ובכל אופן, תספורות הילדות שלי זכורות כתמונות צבעוניות. הליכה ברגל ולפעמים ברכב למרים הספרית. בבית שלה, בין צעקות רמות על הילדים שלה, לריחות בישול מהמטבח, הוכנסתי לחדר שבו הושיבו אותי על כרית ענקית (כיסוי עור בצבע אדום אם הזכרון שלי עובד), כדי שיהיה אפשר לספר אותי.

שבוע שעבר, הוחלט שהבת שלנו צריכה כבר תספורת. או יותר נכון שאבא שלה הולך להסתפר, אז הגיע גם הזמן שלה (הוחלט = אשתי שתחיה קבעה שאני צריך להוריד את הקסדה שוב). ובאמת הגיע הזמן. את הפנים של הבת שלנו כבר מזמן קשה למצוא בין רעמות התלתלים שהשתלטו על כל חלקה טובה בראש שלה. הילדה אוכלת שיערות לארוחת בוקר, צהרים וערב. לא ניתן היה כבר לסרק אותה.

אז אחרי נסיונות בנחמדות, הוחלט להתעלם מהתלונות הקולניות של הילדה ולתת לספר לעבוד על השיער שלה.

האמת? היה שווה. הורידה לה לפחות שנה מהגיל

תגובה אחת     מאת צחי, נושאים: הורות        

יש דברים שלומדים בדרך הקשה.

בזמן שאני הייתי בקור המקפיא של קוריאה, אשתי היקרה הייתה צריכה להגיע לגן כדי להשתתף בפעילות מיוחדת לכבוד חג החנוכה.

ומה עושים בכזו פעילות אם לא חנוכיה וסביבון.

 
לאשתי הרבה תכונות חיוביות, אבל התעסקות עם הידיים היא כנראה לא אחת מהן…

מזל שלבת שלנו לא ממש אכפת - עבורה, הדלקת הנרות בפעם הראשונה באופן מודע היה קסום. כל יום מחדש. שמחות גדולות של ילדים מדברים קטנים - אין דבר מדהים יותר מזה.

מסקנה - בשנה הבאה נשארים בארץ והולכים לגן במקום אשתי. ככה אני לא אצטרך להתמודד עם הבושות (ועד אז, אולי גם הבת שלנו כבר תגלה מודעות גדולה יותר - בייחוד עם הפדנטיות שלה).

אז זהו, בוסים יקרים שלי - אני לא יכול לטוס לחו”ל לפני חגים. התוצאה הברורה והמיידים היא בושה. איך אפשר להעביר חנוכה עם חנוכיה שרואים עליה סימנים גסים של דבק יבש, קעריות לנרות שלא מסודרות ישר (ובחלק מהמקרים לא ממש מחוברות חזק מספיק) ו”קישוטים” שנפלו עוד לפני תחילת החג. אם אתם רוצים שאני אטוס שנה הבאה - תשתדלו לשלוח מחליף במקומי לפעילות בגן

תגובה אחת     מאת צחי, נושאים: הורות        

הנה עוד משהו ישן. הפעם מהחורף שעבר:

כמה טיפות וכבר מבטלים אירוע אקסטרים.

הגאון שחשב על זה בטח הולך לחדר מיון כשהוא נחתך באצבע מדף נייר.

אין תגובות     מאת צחי, נושאים: כללי        

הנה משהו ישן שחיכה להכתב כאן. כמה זמן? כבר כמעט שנתיים.

למי שלא יודע, אני אדם די תחרותי. לא פלא שהתחתנתי עם אשה תחרותית והחברים שלי הם אנשים תחרותיים.

עומר היה אומר על זה: “איי. מאיפה יש לך את התמונה הזו?”

ואשתי הייתה אומרת: “פעם נראתי כל כך צעירה ויפה”

ואני אומר: “מה זה אומר לגבי הבת שלנו והתסביכים שאנחנו מייצרים לה כבר עכשיו?”

3 תגובות     מאת צחי, נושאים: כללי        

יש מי שאומר שהדרך הנכונה לחיות היא להמשיך וללמוד כל הזמן. אני פשוט מעדיף אומר שכל יום לומדים משהו חדש. בעיקר כשמישהו לידי מגלה דבר שהוא לא ידע. בעיקר כשזה קורה לו עם התוכנות שהוא משתמש בהם יום יום. ולרוב כשמדובר בעוד מקש במקלדת שמקצר את זמן העבודה מול תוכנות אופיס הידועות לשמצה.

בכל אופן, הנה כמה דברים שלמדתי בימים האחרונים כאן בקוריאה - זה מצחיק איך יש אובזרבציות חדשות על מקום שאני מבקר בו פעמיים-שלוש בשנה לפחות:

• נהגי מוניות קוריאניים הם לרוב זקנים שעדיף שירדו מהכביש - הם לא מסוגלים לקרוא כתובת או מספר טלפון של מלון מכרטיס ביקור.
• בקוריאה אין מה להתחיל לעבוד לפני ארוחת צהריים - החבר’ה פה לא פנויים נפשית בשביל לקלוט רעיונות חדשים
• הקטע של אצות בכל מוצר מזון אפשרי די מגעיל - מלח או רוטב סויה עובדים הרבה יותר טוב
• למרות שאני צימחוני, 3 הסיבות העיקריות לבוא לבקר בקוריאה הם בשר בקר, פטריות ועלי סומסום
• מוזיקה קוריאנית קצבית בחדר כושר יכולה להיות טובה יותר מהמקבילה הישראלית של

2 תגובות     מאת צחי, נושאים: כללי        

כן, כן. אני שוב במזרח. בלי יותר מדי שינה בלילה הראשון, אבל אחרי טיסה ישירה (!) לקוריאה - דבר די חדש עבורי. פינוק. רק חצי יום של נסיעות/טיסות במקום יום שלם.

באשר למצב הכתיבה פה, לאלה שמתעניינים - די בכי רע. לא יודע אם זה המחסור במוזה או שהחיים שלי פשוט משעממים יותר בזמן האחרון.

כדי לוודא שיש כאן קצת יותר חיים, אני אשמתש בתמונות שצילמתי בשנה האחרונה עבור הבלוג - כאלה שלא מצאו את דרכן לפה מפאת עצלנות לשמה.

אין תגובות     מאת צחי, נושאים: כללי        

אני כותב די הרבה. לא כאן, אלא בעבודה. במספר בלוגים במקביל.

כשעלה לי הרעיון לכתוב פוסט בעבודה כדי למשוך קוראים, עם נושא שלא קשור כמעט כלל לעבודה, אבל בטוח יביא כניסות, אז כתבתי. וידעתי שזה יעבוד. כתבתי על מה היה קורה אם טוויטר היה מפותח ע”י מיקרוסופט.

אבל לא שיערתי לעצמי שזה יגיע למצב שבו אני אופיע בשמי המלא בבלוג GigaOm, שידוע טיפה יותר מהבלוגים שאני כותב בהם: שם החליטו להמשיך את השטות שכתבתי עליה.

זה היה מגניב, אבל ממש לא כמו העובדה שעכשיו יש לי Geek&Poke משלי - קריקטורה

משהו לרשום בקורות חיים…

אז עכשיו, כשהשתן של האגו שלי כבר עלה לראש, צריך לשכוח ולהמשיך הלאה.

2 תגובות     מאת צחי, נושאים: כללי